הפעם הראשונה שלי ב... קוואטרו

כבר מזמן שלא נפתחה כאן מסעדת שף בומבסטית. הטרנד של השנה החולפת היה מקומות של שפים צעירים ומוכשרים (לרוב כאלו שהיו סו שפים אצל ה"שמות הגדולים") שפתחו מקומות קטנים וצנועים עם דגש על חומרי גלם טריים ומקומיים ותמחור שמשתדל להיות הוגן. בלי שנדלירים, בלי משקיעים סודיים, עם תפריטים מודפסים ע"ג נייר ורצון עז בלב להצליח כמו "הגדולים".

קוואטרו הושקה לקהל נוצץ ומפורסם לפני יותר מחודש במסיבה נוצצת בחסות חברת תכשיטים עוד יותר נוצצת. בימים אלו היא עדיין נמצאת בשלבי הרצה ו"פינושים" אחרונים של התפריט. כמות הסועדים מוגבלת לכ-50 איש בערב והאווירה במקום רגועה בהתאם. השבוע היא תפתח לקהל הרחב בשעות הערב בלבד ולא לחזות שהיא הולכת להיות מפוצצת עד אפס מקום מידי ערב. ככה זה שהשף אביב משה פותח מקום חדש ושלישי במספר, אחות קטנה וחדשה למסה הסופר מצליחה כבר למעלה מעשור, וליאסו בר השוקק.

העיצוב של המקום אקלקטי מאוד. הרצפה כולה בדוגמאת שחור לבן מעט מטורללת אך מושקעת. מהתקרה בחלל שמעל הבר, מחרוזות מובייל צבעוניים ואלגנטיים, ועל הקירות מוקרן וידאו ארט אורבני של התנועה באיילון. עיצוב חלוצי, מעניין ומיוחד.

באשר לאוכל, קוואטרו היא כל מה שציפיתי ממנה, רק הרבה יותר - שילוב בין מסה למסעדה איטלקית. שאומרים אוכל איטלקי כולנו חושבים על צמד הפחמימות פיצה-פסטה ושתיהן אכן כאן אבל ממש לא כפי שהכרתם. לא תמצאו כאן רוטב עגבניות, שמנת, פסטו, בולונז או קרבונרה. כן תמצאו כאן מוס פטריות כמהין, קציפת ריחן, זביון לימון, ציר סרטנים כחולים וכמצופה 2 מנות ראשונות של כבד אווז. (התכתבות עם מנת כבד האווז - שוקולד ולרונה המדוברת של המסה). התפריט מחולק למנות ראשונות (ירק, גבינת בורטה, דג נא, קרפצ'יו ו-כבד אווז), טווחי המחירים הינם 44-68 שקלים. טווח המחירים זהה גם במנות הביניים - שם תמצאו 7 מנות פסטה. בנוסף יש כאן 2 פיצות מיוחדות (עם טופינג של פורצ'יני, כמהין, ברזואלה וארטישוקים...) וכמובן מנות עיקריות- דגים, בשרים ופירות ים בטווחי מחיר של 80-130 שקל ומנה אחת יקרה של צלעות טלה ב-175 ש"ח.

מרפרוף ראשון בתפריט, המנה הראשונה שצדה את עייני הייתה "רביולי ממולא בשרימפס, רוטב סרטנים וקציפת טונקה". לא טעיתי. מנה שאין לי סופרלטיבים לתאר, בעיקר את רוטב הסרטנים המענג. הדגש על הרוטבים המשגעים הינו מוטיב שיחזור בארוחה שוב ושוב.

מנת הפסטה הבאה שאכלתי הייתה "סוכריות פסטה" - במילוי בטטה, סטאלופ, חמאת אורגנו והדרים. (מי אמר מנת הדגל של עומר מילר?) שוב הרוטב כאן הוא כוכב רציני, מתוק וחמוץ, כבד ומרענן, כנראה שכל מה שעשוי מהרבה מאוד חמאה יהיה מופלא.

מנת הפסטה השלישית שדגמתי הייתה טורטליני כמהין עם דוקסל פיטריות, גבינת פרופוזולה (אחות פחות חריפה לגרוגונזולה) וגרידת לימון. בסיום שלושת המנות התקשתי לבחור מנה מצטיינת, כולן יישרו קו לרף טעמים מצויין. כל מנה הייתה מפתיעה ומיוחדת. הבצק היה נגיס, המילויים מצויינים, היחס בין הבצק למילוי, וכפי שציינתי הרוטבים הכי ריגשו אותי.

אחד הדברים שאני הכי מעריכה בכל סוג של אומנות (מוסיקה, ציור, עיצוב, אופנה וכמובן בישול) היא השארת חותם מזהה של היוצר המלווה את כל היצירות. צריך להיזהר עם החותם הזה, שלא ייצר שעמום או חוסר ייחודיות בין היצירות. קשה מאוד לייצר חותם שכזה. 3 מנות פסטה טעמתי כאן ובכולם עובר החותם המדובר. כל מנה היא עולם שלם של טעמים נהדרים אבל קיים חוט מקשר, איזו אבקת קסמים שנוגעת ועוטפת ובאה לידי ביטוי בפררזנטציה מרשימה וייחודית, בשילוב הצבעים, המרקמים ובעיקר בטעמים העשירים שגורמים אושר.

קינחתי עם קינוח "גינה" (מי אמר "אדמה" של מאיר אדוני?) קינוח מטורף, עם המון מרכיבים. בבסיסו שוקולד מריר, ותמצאו כאן 3 מרקמים שונים של פיסטוק, פירות יער, הררי כרמל מלוח וים של הפתעות, כל ביס הוא עולם והקינוח הזה העיף את בלוטות הטעם שלי לשחקים.

שורה תחתונה המסה פרלה איטליינו ואני אוהבת את זה מאוד.

קוואטרו, הארבעה 21 (במעלה המדרגות), תל אביב

טלפון: 053-9379355

כרגע פתוח רק לארוחת ערב