פעם ראשונה ב... לוקה ולינו

לוקה ולינו היא מסעדה משפחתית ירושלמית שעשתה עליה לתל אביב והתמקמה ברחוב לילנבלום. אכלתי במסעדה הירושלמית הקטנה, שהייתה ממוקמת ממש בצמוד לשוק מחנה יהודה ושמה היה טופולינו (השם בגרסה הירושלמית) לפני כשנתיים וחצי במסגרת סופ"ש יומולדת קצרצר בירושלים והמלצות אינסופיות לחגוג דווקא שם, כבר אז היה מדובר במסעדה איטלקית אחרת מהמוכר, לא עוד סלט מוצרלה, פיצה-פסטה כי אם תפריט המחבר בין אוכל איטלקי למטבח צפון אפריקה, חיבור מדהים בין שני מטבחי ענק שיש להם אין סוף של טעמים מדהימים להציע. שני מטבחים הנוגעים בנו, יושבי הים התיכון והלבנט. האוכל האיטלקי-טריפוליטאי הוגש במנות שנעשו ביד ביתית, חמימה שליטפה כל מנה ומנה. במעבר לתל אביב, השם שונה מטופולינו ללוקה ולינו (וכבר שבוע אני מעוותת את השם בכל וארסיה אפשרית, טופו ולינו, לא, נולה ו.... לא, ליקו ו..... לא...) חלק ממנות הדגל של התפריט הירושלמי נדדו לתל אביב, (סרדינים "מחותנים", ניוקי רומאנה, מח על הפלאנצ'ה ומרק החסה הגיעו לגוש דן) חלק עברו שינוי, חלק נשכחו ויש גם הרבה מנות שנולדו עם המעבר. חלל המסעדה ומה שהוא משדר שונה בתכליתו, ממקום קטן וזעיר עם מפות משובצות בצבעי אדום לבן ומספר שולחנות ספורים, המסעדה הפכה לחלל גדול, המציע גם ישיבה על בר - סממן ראשון למהפך התל אביבי, החיבור בין המטבח האיטלקי לצפון אפריקה הודק ומורגש ביותר ויותר מנות. התפריט מחולק ל-10 מנות ראשונות קרות וחמות, 5 מנות פסטה בגודל בינוני, ו-6 מנות בשר ודגים גדולות יותר. לחלק העיקריות לא הגעת בביקור הנוכחי ובחרתי להתרכז במנות הראשונות שיותר משכו אותי. הזמנתי 2 מנות ראשונות קרות, 2 מנות ראשונות חמות ומנת פסטה. שורה תחתונה - כל המנות כאן טעימות, כמובן יש יותר ויש פחות. הבטחת המקום למפגש מעניין בין איטליה לטריפולי קורה כאן בדרך מקורית המשלבת בין יד מלטפת לראש אינטיליגנטי שיוצר חיבורים מפתיעים ומרגשים. 2 מנות ראשונות קרות נחתו על שולחני, האחת מנת דג של סשימי פלמידה, עם סברס, ריקוטה, רוטב ליים, חריף וחמציצים ומנת בשר של פרוסות לשון כבושה בעשבי תיבול עם צלפים, פיסטוקים וחזרת. שתיהן התמודדו קרב צמוד בקרב המצטיינת שלי. שתיהן היו יפות מראה, שתיהן היו טעימות, שתיהן הכילו מרכיבים מעניינים וחיבורים לא שגרתיים לחומר הגלם הראשי ובשתיהן יכלתי לחוש בעוקצניות שובה לב. בנקודות בודדות אתן את הכתר למנת הלשון, בנימוק כי למנת דג סטייל סשימי או סביצ'ה קל לכבוש את ליבי ולמנת לשון מדובר באתגר. למעשה זאת מנת הלשון הראשונה שאכלתי וממש אהבתי.

סרדינים "מחותנים" ממולאים בעשבי תיבול, שום ושקדים, מצופים בפירורי לחם ומטוגנים בשמן עמוק הייתה המנה שפחות התחברתי אליה בכל הארוחה, מנת מח על הפלאנצ'ה, עוד מנה שעוסקת בחומר גלם בציפוי וטיגון הייתה מנת המח הנפלאה ביותר שאכלתי בארץ. המח צופה בפירורי לחם ותובל בלימון ופטרוזיליה. בניגוד לחיבורים המורכבים במנות הראשונות, המנה הזאת כבשה את ליבי באמצעים פשוטים וביצוע מדויק. סיימנו עם אגף המנות הראשונות ועברנו למנת פסטה מאגף הביניים, מנת ניוקי עם סלסיצ'ה - חתיכות של נקניק פיקנטי, שהוגשו במרקם של פירורים גדולים, זרעי שומר שמקפיצים את טעם המנה אל על וחמאה משתלבים למנה מצוינת.