חדשות האוכל | POMO

פומו היא האטלקיה החדשה שנפתחה החודש ברמת החייל בתל אביב. מסעדה מושקעת עם עיצוב פנים מרשים ולא פחות חשוב מרווח. בר ארוך המוביל לתנור פחמים גדול מימדים. מגוון אפשרויות ישיבה פרט לבר, שולחנות עץ בפנים המסעדה, ישיבה בחוץ ומספר "בוטים" נוחים המשקיפים לחוץ. כמצופה ממנה, פומו מציעה תפריט איטלקי רחב ומוכר של ראשונות (פוקאצ'ה, קרפצ'יו, כרובית, קריספי קלמרי, סביצ'ה) סלטים (עגבניות, זוקיני) , פיצות (פפרוני, כמהין, סרדינים וגם טבעונית) , פסטות (ראגו, ארביאטה, טורטליני, לינגוויני וניוקי), בשרים (מעוף עד פילה בקר) וגם טירמיסו אך לא רק. די ברור שב"פומו" לא ממציאים גלגלים.

לא ממציאים גלגלים. הטירמיסו הטוב והמוכר

המנות מוכרות או מוכרות מינוס כי בכל זאת יש קצת הפתעות שלא תמצאו בכל תפריט איטלקי, כמו מנת "זוקה", איתה פתחנו את הארוחה. מנה שעושה כבוד למשפחת הדלועים. שני סוגי דלעת, יפנית וערמונים, בעלות טקסטורות וטעמים שונים, נצלו בתנור פחמים עד להשחמה שמוסיפה לדלעת טעם מקורמל, כשמעליהן גילוחי גבינת פרמז'ן ומעט גבינת בושה. שמן זית ובלסמי שיגרתי מוסיפים קצת רטיבות למנה, ומשאירים לדלעת המתוקה והאגוזית את התפקיד הראשי.

מנה שעושה כבוד ומשפחת הדלועים

המשכנו עם פיצה, כשיד מכוונת במקום ממליצה לקחת כמנה ראשונה לחלוקה ואנחנו על אף הקושי לחלוק פיצה, זרמנו עם הרעיון. הפיצות כאן לא בנאליות והבחירה קשה, השולחן היה זקוק לזריקת אוממי והפור נפל על פיצה טרטופו, לבנה, עם קרם כמהין ופטריות טריות שנטרפה במהירות רבה. כל הפיצות כאן יוצאות מתנור האבן, הכה פופלרי בשנתיים האחרונות שמבטיח פיצה קריספית במיוחד עם טעם וריח "טאבוני".

חובבי האוממי, זאת הפיצה בשבילכם

בואו נסכים שמרבית האנשים שיוצאים לערב במסעדה פחות מחפשים ריגושים ויותר ערב כייף טעים ועל כך "פומו" יכולה לסמן וי גדול. במבחן הטעם המנות היו ברמה אחידה וגבוהה, כאשר מנה אחר מנה גוררת קונצנזוס בשולחן. בנוסף, המנות זרמו בקצב טוב לשולחן, לא איטי ולא מהיר, קצב שבונה את הערב בצורה נכונה והשירות היה נעים.

המשכנו עם עוד מנת "דגל" של המסעדה, "סלט פומו" (עגבניות), שהותקן מהצירוף המוכר, של עגבניות עסיסיות, עגבניות שרי צבעוניות, עלי בזיליקום ריחניים, גושי מוצרלה צחה ורכה שעוטרו בסלטון של עגבניות מיובשות בשמן זית וקוביות של לחם קלוי, שהיו גדולות מידי וקשות ללעיסה. פרט לקרוטוני הלחם, העגבניות והמוצרלה הן שילוב מוכר ומנצח, שהיוו אתנחתא רעננה בין ים הפחמימות.

קשה שלא לאהוב את השילוב הזה. 3 סוגי עגבניות ומוצרלה רכה

מבין מנות הפסטה נבחרה מנת אניולוטי, כיסוני בצק בינוניים בגודלם, עשויים מבצק דק , גמיש ונעים לנגיסה במילוי גבינות רכות ברוטב נוכח של חמאת פרג לימונית. שהייתה מענגת במיוחד וגם היא נטרפה במהירות הבזק.

נגיסי אושר. אניולוטי גבינות ורוטב חמאה לימונית

הגענו לישורת האחרונה בתפריט והארוחה, הקינוחים. לא הצלחנו לקבל החלטה אז נאלצנו לחלוק שלושה מתוך חמישה קינוחים. הקינוח שהתבלט מעל כולם היה המילפיי. הקינוח הורכב משלושה חלקים וכולם היו טעימים עד מאוד, מגדלון המורכב משלוש דיסקיות של בצק פריך, הקרם העשיר ורוטב הטופי שנשפך על המנה מידה של המלצרית כחלק מהפרזנטציה. בנוסף הטירמיסו היה טירמיסו כמצופה ללא הפתעות או חריגות וקינוח השוקולד "אוטמזגין", שמסגיר את הקונדיטור האחראי לקינוחים כאן היה שנוי במחלוקת. השוקולד הנוגטי היה כבד ומריר לפחות עבור חלקינו.

הקינוח המנצח בשולחן שלנו